עומד על סף האור/На краю света/

[בית 1]
אני חי על שפת התהום,
קרוב לצל שאין לו יום.
אך אני עוד מאמין -
שאינני נעלם בין עשן המוות הקודר.

הרוח לוחשת בלהט קל,
שמות נשכחים מתוך העבר.
והחלומות שוב צפים מולי -
כמו שיר ישן מן הזמן שנגמר.

[פזמון]
אני עומד על סף האור,
ימינה - טהור, זוהר, מואר.
שמאלה אין עוד חיים,
שם אפלה, כאב, קר.

אני עומד בין עולמות,
שומע קולות מעומק צל.
רוחות נושבות - סופות, חולות,
קור לוחש בכל תו.

ואם הלילה שוב יכה -
נחזור לאור, נחזור אליו.

[בית 2]
נעזוב את העיר הקודרת,
שבה חלומות רעים נרדמים.
ונביט בפנינו אל פריחה בהירה,
אל האביב שבלב הפורח חיים.

אך כל עוד השמש זורחת,
בתקווה אני עטוף, נשמר.
נאהב כל מה שיש בבריאה -
ונברך את היוצר, את האור הגדול.

[פזמון חוזר]
(כמו למעלה)

[בית 3]
אומרים שהאור ייכבה לבסוף,
שזו חותמת הגורל שנכתב.
אבל אם עוד גחלת נותרה -
אחזיק בה עד הרגע הנחטף.

אני עומד על סף האור,
עם נשמה חשופה מול כל כאב.
שוב יחזור היום הבהיר,
רועש, גדול - אך מלא לב.